Archive for 30 באוגוסט 2011

יום ראשון, שבוע שלישי בשדרה: ההיית או חלמתי חלום

נפגשנו, מירה ואני (יעל), במפלס העליון של חניון התרבות….העסק נהיה כבד, יש ציוד רב, מתקן לשלט, שלט, מיקרופון, מנורה, נרות, את המחצלת התנדבה חגית להביא.

בתחילת השדרה עוצר אותנו איש מיושבי המאהל… הוא מתפעל מן המיקרופון… שואל איפה קנינו וכמה זה עלה. על הספסל, בשדרה, ליד בית 117, מחכה לנו עדה מאיר, המנחה השלישית. היא הגיעה עם תגבורת: בעלה, וקרובת משפחה מן הצפון. אנו מנסים לפרסם את האירוע, העוברים והשבים אפילו לא עוצרים, נדמה שהם עוברים בדרכם לעניינים אחרים, ואנחנו קצת מטרידים אותם. ריח השתן מגיע במשב רוח של סוף אוגוסט. מצטרפות עוד שתי נשים. שתיהן הגיעו במיוחד.

לרגע נראה כי אפילו מניין לא התכנס היום. לפתע, כמו להציל את העניין, עוצרים שתי נשים וילד, כבן ארבע. אדם קוראים לו. הם שואלים מה מעשינו, אנחנו  מסבירים שאנחנו מקשיבים לחלומות בשדרה. אדם לא זקוק להרבה הסברים, הוא נכנס ,עם שתי הנשים, אחת מהן אימו, ומחכה לשעת הפתיחה על מנת לשתף אותנו בחלומות שחלם. אדם לא גר בתל אביב, הוא הגיע ממושב חניאל, שבעמק חפר. הוא אוחז במיקרופון והנה חלומו הראשון:

"החלום הזה הוא קצת רע וקצת טוב, הוא היה ממש קצר…מתחיל בטיול קטן, בהמשך אני לא מבין איפה אני נמצא. בתוך עולם של מפלצות. ולא כולם טובות. חלקן רעות.. חלקן טובות. הייתה שם מפלצת רעה שיכולה הכל,..הייתה לי חרב ופשוט חתכתי לה את הצוואר. ואז התעוררתי, וראיתי מפלצת אמיתית שרצתה להשתין לי במיטה. אז הלכתי למיטה של ההורים."

האישה הנוספת מספרת:

"לפני יומיים חלמתי שאני בישוב עתיק, בסגנון שרונה, אלוני אבא, ישוב טמפלרי. חברה שלי, אסנת, ואני, מוזמנות לאירוע עם אנשים שלא הכרנו, בבית עתיק ומוזנח. אנחנו מרגישים נוח עם האנשים הזרים האלה. בעלי הבית הם אבא ובן. רואים על הבית ששנים לא גרה שם אישה. הם מראים לנו את הסוסים והכלבים, ואנחנו מרגישות מאוד בנוח." 

יעל: הבית הישן, שאינו מאויש בנשים מעורר בי אסוציאציה של המהלך הבא של המחאה, בו משתלטים על בתים נטושים בתל אביב.

לאימא של אדם יש אסוציאציה על המפלצת שרוצה להשתין על המיטה ועל כל הבית: זה הרוע שרוצה להכחיד את כל הטוב שיש לנו… אדם בורח למקום מבטחים.

חגית מעלה אסוציאציה למאהל גלעד שליט, לפני בית ראש הממשלה, יש בו משהו מוזנח, …אם היו בו יותר נשים, היו נכנסים אליו הרוך והחום.

אדם נזכר בחלום נוסף:

"החלום הזה יותר הגיוני מהקודם. הייתי בתוך כחול גדול.. יש שם המון מסננות, שמסננות את הפלנקטון. ניסיתי לצאת, דרך הפלנקטון, בהמשך היה דולפין שהביא אותי אל היבשה. מזל שזה היה רק חלום, אם זה היה באמת, לא יודע אם הייתי נמשך אליו, אל החוף. כשחזרתי לברכה גיליתי שהכל היה צעצוע."

מירה מתייחסת לסכנות ולפיתויים שיש בחלומות של אדם..לא ברור האם היבשה הוא המקום הנכון להיות בו או אולי הכחול הגדול..

יהודית מעלה אסוציאציה של השדרה כחצב, בחלק הראשון ריק, ואהלים שנראים כצעצועים….ואח"כ מקום פורח… הפריחה עוברת בין המקומות. והאחרים נובלים….

חגית מעלה שוב את גלעד שליט.. הילד שכל שנותר לו הוא לחלום.

נכנס אדם מעט הזוי… תשוש נפש… בלשון מכובסת. הוא מבשר שבא מהצפון…שאל האם בתוך המיקרופון יש איש אמיתי. .. מדבר על המסרים לעם הסגולה שעוברים, זה שנים דרך החלומות. עלינו להתכונן לפיצוץ הגדול שיגיע בראש השנה.

אדם מבקש חזרה את המיקרופון:

אני רוצה לעשות השוואה בין חלומות שיכולים להיות לכאלה שאינם יכולים להיות – מפלצות לא יכולות להיות, כחול גדול ודולפין – כן.

דולפין זה מטר אחד…לוויתן זה1600 מטר. אדם מתנצל שלא יכול להיות הרבה זמן כי הבית שלו רחוק… הוא והנשים עוזבים.

מירה מספרת על ההפגנה אתמול בירושלים, הרגשנו שהיו הרבה אנשים,… היו שם מנהיגים צעירים…הרגשנו שהילדים שלנו מספרים לנו על החלומות שלהם…

הטמפלרים… גרמנים…

מירה מספרת שבוילנה פגשו אישה שעברה הכול בשואה, ומצאה המון טוב, כל הזמן הצילו אותה אנשים. היא נשארה מלאת חיים ואופטימית…

עולה קנאה בילד שיש לו מיטה של אבא ואימא לרוץ ולהסתתר בה.

מירה קוראת את השלטים סביב: "סבתא זה לא בנק"…"אל תעבידו את אימא, אני צריך אותה בבית"…."נמאס לקחת כסף מאימא..:

עובר אורח צועק: "שוב ישיבה, כל מאה מטר יש פה ישיבה"… אנחנו מבינים שיושבים מול ישיבה תורנית. מדובר על ייצוג רב לצפון…אין אנשים מהדרום… במלחמה אין הפגנות… בדרום יש מלחמה.

אחר צועק: "אל תאשימו את הדתיים, בזכותם אנחנו יהודים, קחו כסף ממקום אחר"…

ו' מספרת על קבלת השבת של המשוררים בעמק רפאים… זו מחאה אתית… לא פוליטית. מספרת על דתיים מתקוע… שמדברים עם הערבים ומשתלבים במחאה…

בחוץ, כמו בהזמנה עוברת קבוצת נשים ילדים ומעט גברים דתיים בחולצות לבנות, צועקים את צעקת המחאה: "העם דורש צדק חברתי"…"

לסיכום, הייתה קבוצה קטנה, אינטימית, עובדת, בעיקר נשים…תמות: החלום של הילדים.. שווה לחכות להם…בית בלי נשים מוזנח…המיקרופון – מתפעלים ממנו, והוא, המגעים שלו מתרופפים… קוטע את הדיבור… היה שווה להמתין בשדרה, לשמוע את קולו של הילד. שתן, מים, חיות דגים. נזכרנו בחלום הקרנף מלפני למעלה משבוע.

בסוף, מגיעות נשים, מספרות שבהמשך יש קבוצה שנפגשת בדיוק בזמן שלנו, ומציירת חלומות.עולה מחשבה על שיתוף פעולה, הפריה הדדית. חגית לקחה את הציוד למחר…

 

כתבה: יעל שרוני

30 באוגוסט 2011 at 5:25 AM כתיבת תגובה

שבוע שני – סיכום שבועי

יוסי – נמשיך באותו רצף, אני מזמין את כל מי שלקח חלק כמשתתף או בתפקיד לומר מה זה היה בשבילו, או מה אירע, איזה מן מחשבות עלו…

רונית – מחשבה על התחלות והמשכים. אני הייתי פה אתמול פעם ראשונה, הרגשתי מעבר גדול בין משהו שהיה בהתחלה "פותח" ובהמשך נעשה מאוד "סוגר".

אני רוסו, אני לא מאפק, שמעתי פסימיות בסיבוב האחרון. לבקש – זה משהו שבתרבות שלנו זה נורא קשה, זה נתפס כחולשה, אגו וכולי… אימנתי לאחרונה רב שהתלונן בערב חנוכה שלא מצליח לגייס מספיק תרומות. אמרתי לו תבקש, תנסה… זה לא בשבילך זה בשביל הקהילה. אמרתי לו תנסה, זה שיעורי הבית. הוא הלך והתחיל עם הרב small talk והתברר שהוא רוצה לתרום ואין לו לאן לתרום. בסוף התהליך הוא תרם לקהילה של הרב הזה סכום גדול ועוד שמח כי הרבי איפשר לו עשיית מצווה…

שובית – אני מרגישה לא טוב כ"כ היום וכשנאמר כאן "התחלות והמשכים" אני שמעתי "שחלות ואשכים"… בד"כ בקבוצה כזו היחסים בין גברים ונשים נורא תופסים מקום… כאן אני לא מרגישה את העניין הג'נדריאלי, אולי יש קצת פחות גברים אך הם כן תורמים חלומות עשירים…

שימי – אני חששתי שהתהליך יהפוך פה לדינמיקה של קבוצה… אולם כאן, המטרה ליצור מרחב ושהחלומות יוכלו לאפשר להסתכל פנימה והחוצה. איך ממשיכים לעשות זאת למרות ההפרעות מבחוץ ומבפנים – נשים גברים וכו'. אני עסוקה לאן אנו הולכים עם זה הלאה, האם יש לנו תפקיד לקחת ולהביא את הלידות והזרעים האלה הלאה? הרעיון המקורי היה שנהיה, ושנחלום יחד ושכל יום ילד עוד מחשבות.

 מלי – הרהורים על "יש הורים או אין" חיים או מתים, נעדרים או נרצחים [רצח רבין בעת שניסה לערוך שינוי עולה לי כעת…] חשתי אכזבה על הקושי שהיה כאן במחצית הראשונה אך לבסוף היה פתרון – נמצאו מצברים, שיתוף פעולה, ומנהיגים/הורים, נשים וגברים.

 זוהר – נחתתי מארה"ב, הלכתי לישון רק בתשע בבוקר חשבתי על רעידת האדמה שהייתה שם, מעמד הביניים – נושא שמאוד עולה שם, מבחינתי הישיבה הזו – זה מאוד מחבר ומשמעותי!

אסתי – אני נשארת מחוברת למה שאתה [פסים] אמרת – שניגשת למאהל וביקשת… דיאלוג! הבנתי שאתה סיפרת להם על מה קורה כאן, לי נדמה שהם נתנו את הכבוד למה שקורה כאן…

טלי – אני נשארת עם מה שנאמר לגבי הקשר בין החוץ והפנים – כמו שיוסי אמר כשאין מיקרופון אין קשר בין החוץ ובין הפנים. הבת שלי אמרה כשהייתה בתחילת השבוע באיזה מפגש כאן " אמא היה נורא קשה לשבת כאן כי אנשים אמרו משהו ואף אחד לא דיבר אליהם – נשארו עם הבדידות והיו צריכים ללכת עם זה הביתה, ככה אתם תמיד עובדים?

יוסי – אני מוכרח לומר שאני מרגיש קצת יותר יעיל מאשר רומנטיקן באירוע הזה

[מתחיל סרט שמקשה שוב על הדיבור והתקשורת] אני הלכתי גם אל האנשים וניהלתי איתם דיאלוג – תגידו לי, מאיפה אתם לוקחים חשמל? אחד מהם החל לומר- יותר טוב שלא תדע והשני אמר לו שתוק. זה פחות טוב מהדיאלוג שלך… האם יש לנו מה ללמוד מהסשן הזה? דיברו אלי דברים שרוסו אמר – ארגונים ללא ארגון זה בסה"כ ארגון שמסתיר את פעיליו.

[הסרט נורא מפריע]

חנה – שפות. האם אנו פותחים? או שמים תוויות…

ג'ודי – מתייחסת ליוסי – תימה של תחושת מנהיגות של הורים יחד עם פחד, געגוע למשהו יותר חזק, מה זה ארגון ללא מנהיגים…

גלעד – עניין הדיאלוג. מצד אחד אני לא אופטימי, מצד שני, – הצטברות של דיאלוג. לגבי החלומות קראתי חלק ממה שנכתב, יש משהו בחשיפה של תחלואים או צרכים, קשה מאוד אולי להכיל את כל הדברים שיוצאים החוצה…

לעניין הפיגועים – יש צימאון לאחר כ"כ הרבה מלחמות שמשהו יותר יומיומי יבוא לידי ביטוי. סטטוס ותחרות – גם במנהיגות המאבק. נערה שחולמת על המוות של אמא – משאלה להרוג את המנהיגות.

[ברקע – מוסיקה מזרחית/ערבית, תופים, הפגנה, שוב קשה מאוד להאזין]

ליאורה – הייתי פה 3 פעמים. לקחתי לעצמי החלטה לא להיות מעודכנת ע"י אמצעי התקשורת כדי שלא תהיה לי דעה/חוויה מותווית מראש. כל ערב יצאתי עם איזושהי תחושה מאוד חזקה ושונה – עצובה, תחושת מוות, התרוממות רוח ונפעמות… בדיעבד, ראיתי שזה מתאים עם הנתונים שהתפרסמו בתקשורת.

[אנו 26 כעת…]

ארגון הוא מצב שקשור באנשים. מחאה היא תהליך שקשור באנשים, זהו תהליך שינוי שהולך קצת קדימה וקצת אחורה, תלוי באנשים, לא בדיוק משוואה מתמטית.

יוסי – באופן רגיל אני לא נוהג לקשור מנהיגות עם דיאלוג. האם יש פה משהו חדש? האם המטריקס מדבר שאיזשהו אופן שהוא לא דיבר קודם? לחילופין – האם אנו נותנים לעצמנו להתנדנד על הגלים ולהסיק משהו על זרמי הים?

 שובית – במהלך השבוע עלתה התימה של עירום ובושה ומבוכה. וזה קשור למה שאתה אומר כי זה לא רגיל שהמילה דיאלוג באה עם המילה מנהיגות.

עירום – מי זה בכלל מעיז לדבר מגובה העיניים עם מנהיגים…

 קצוצה – אופטימיות. משהו נורא קשה לנהל את המאבק הזה תוך כדי מלחמה.

תחושה סיזיפית שצריך לנקות את החרא הזה כ"ז.

 שימי – נושא הילדים. תימה שחזרה השבוע בכל מיני אופנים. מה התפקיד של הילדים? בנוגע למחאה הזו – הילדים פתחו בה, הובילו אותה. או, ילדים כשמשאירים אותם לבד בסוף מנצלים אותם, משתמשים בהם. ועוד – איפה נמצאת החוכמה, התבונה, אצל מישהו? או במקום של שיתוף פעולה – תימה שיוצאת כנגד המבנה ההיררכי – התבונה והחוכמה נמצאות אצל כולם! כשיש מפגש מוצאים את התבונה.

 רונית – בהקשר של ארגונים ללא מבנה מאמר של פרימן על ארגונים פמיניסטיים – מדבר על ארגונים שניסו לבטל את המבנה והתוצאה היא עריצות מסוג אחר – עליתות מקבלות כוח.

אני עסוקה בחשיבה על אפק – העליתות של אפק והאם זה פותח אופציות חדשות או שזו אותה גברת בשינוי אדרת…

 יוסי – שתי מחשבות – באים לארגון ללא מבנה ושואלים מי מנהל אתכם ויש אחד שעונה – האדם הזה הוא כמובן המנהיג. בתהליך – דפני ליף היא זאת שכאילו נמצאת במן דיבור ישיר עם האנשים.

 רוסו – ארגון ללא ארגון – כותב העבודה הוא אבי שניידר מהמכללה למנהל. דיאלוג זה החלפת דיעות כשאין דיעה אחת נכונה יותר מדיעה אחרת וזה מצב חדש במדינת ישראל ואנו חלק ממנה.

 ליאורה [מגיבה לקצוצה]  – אמרת שמאוד קשה לנהל את המאבק הזה כשיש מלחמה – גם מאבק זו מילה מלחמתית.

 חנה – שאלת המנהיג הנסתר… השאלה היא מה התחושה של המונהגים, חירות או תלות?

 טלי – עוד תימה – הדיאלוג בין הצעירים לבין המבוגרים

[כעת מגיע צעיר ומבקש שאנו ננמיך הפעם…]

אני זוכרת ערב שהיה דכדוך נוראי ובא זה שדיבר שהוא עובר ומפריח את השממה, והתמלאו באופטימיות – איזה תפקיד חשוב בדיאלוג – ניסיון חיים עם פסימיות.

הצעירים הם מונהגים אחרים – הם לא מחכים לרשות, הרבה פחות צייתנים.

 יוסי – נסיים בעוד חמש דקות, מזמין את המנחים לדבר על ההנחייה, פרופ' קפלן?

אורן – שימי אמרה שצריך ליצור רצף, ונעשינו 4 מנחים. אני איבדתי את הקול שלי.

הרגשתי כמו בגואה – מוסיקה ששומעים ברקע וזה נותן הרבה השראה. הרגשתי שאין לי פה קול קונקרטית. כל הגברים התרכזו בחלק הזה… אולי כן היה משהו ג'נדריאלי…

 יוסי – תנודות קיצוניות בבורסה של מצב הרוח הלאומי. היום עלינו… היום התייאשנו… אחרי רוח הנכאים של אתמול אני אכתוב סיכום שישנה את המצב הזה…

אני מוכרח לומר שאם יש משהו שאני יכול להציע מבחינת מקצועיות זה שאני לא חושב שאנחנו צריכים להתנדנד[מבחינת אמון/דבקות התמדה בתהליך]…

אני חושב שיש כוח עצום מפתיע להקשיב לחלומות, אפילו לא לפרש. אנשים מהסביבה באים – למידה גדולה שלי – שהפעילות הזו הייתה מתה מזמן אלמלא הכריזה! היא הצליחה למצוא דרך להישמע. קוסם לי במיוחד האפשרות שהחלומות הם ערוץ שהוא לא המחשבות הסטריאוטיפיות שלנו.

 

כתובת האימייל של מטה המאבק הינה: rothschildinfocenterj14@gmail.com

הוזמנו להיות בקשר הדדי עימם, לעדכן פעילויות ולהזמין משתתפים.

 

30 באוגוסט 2011 at 5:23 AM כתיבת תגובה

יום חמישי – שבוע שני

מנחים: דפנה, ג'ודי, אורן ושימי

במהלך המפגש כ- 22 משתתפים בממוצע, לעיתים שניים שלושה מצטרפים או עוזבים, מס' הנשים עולה במעט על מס' הגברים.

19:25    שלוש מחצלות גדולות במתחם בצורה לא סדורה.

ארבעה מנחים הערב, ישובים בפינת אחת המחצלות ומשוחחים ביניהם בשקט, מכינים…

דורית מחכה על סוס הנדנדה וחנה ממתינה על הספסל מחוץ למתחם.

דפנה קוראת במיקרופון ומזמינה את עוברי האורח להגיע.

שימי מתחילה – אנו כאן, חברי אפק… מתעניינים מה לחלומות הלילה יש לספר על מה שקורה ביום…

נשב יחד עד שמונה ורבע ועוד רבע שעה עד שמונה וחצי ננסה להבין מה החלומות סיפרו לנו סביב המחאה.

[התעסקות רבתי עם מגעים לא טובים של המגה-פון. משהו שהיה טוב והתקלקל… תחושה לא רגועה…]

ג'ודי – חלמתי שעלי ללמד משחק, אך אני לא יודעת. אולי אסתכל באינטרנט… בדקתי באינטרנט אך עדיין מרגישה שאינני מסוגלת לעשות את זה, אין לי מושג מה אני עושה.

[ניכר כי יש בעיה במעגל מבחינת המחצלות הן לא מסודרות למעגל ונוצר סידור כאוטי  כמו "המון" אשר ללא מגה-פון גורם לתחושת קושי גדול להקשיב, לבטא ולהיות]

 קצוצת שיער – יש אותו סירחון, אך פחות משחק…

משתתפת לבושה לבן – למה את מתכוונת בסירחון?

הקצוצה משיבה – לפני שבוע גם הייתי כאן ולא הסריח לי, עכשיו אני מריחה את הסירחון.

[מנגינה בגיטרה, עוברת אורח במגה-פון עובד משלה: "היום בשמונה, מצוקת הדיור בערים מעורבות…"]

 שימי – היום באתי מוקדם לת"א, והלכתי לבקר את הבת שלי שגרה עם חברה שלה, שקוראים לה מירב. מירב לא ידעה שאני אמורה לבוא לבקר.

[שובית מצטרפת, אוטו ריקשה עובר עם מוסיקה אתנית מה זה היה, מוסיקה הודית? בעוצמה עזה]

שימי ממשיכה – התחלתי לספר על פרוייקט רוטשילד. מירבי מחווירה ואומרת חלמתי חלום איום, עלייך, שימי. שימי מסבירה שביקשה ממירבי רשות לספר אותו. שימי – מירבי, ידעת שאני מגיעה? לא! מירבי חלמה שהיא מתהלכת עם הבת שלי בקניון ויש שם מס' קבוצות מתכתשות ולפתע בום גדול, פיגוע! הן רצות ואומרים להן שאני מתה. יש הלוויה שלי. מירב אומרת לי – נכון שאם מספרים את זה אז זה לא יקרה?

חנה – ראיינו את אחת המארגנות ושאלו אותה אם זה לא עומד להסתיים, היא ענתה שזה מזכיר לה מצב שמישהו עף עף עף ומסתכל למטה ואז רק אז, הוא פתאום בום, נופל.

שימי – זה מעניין, כי המכשיר הזה היה אצלי ולא ידעתי שצריך להטעין אותו והוא מת.

מלי – מבטאת תחושת אשמה שאולי אמרתי מס' פעמים אתמול על הצורך בהטענה …

[המוסיקה מסביב אינה עריבה, יותר חזקה מהדיבור, חשוך ולא רואים תנועות שפתיים, מאוד קשה להאזין ולהבין אחד את השני – התקפה על החיבורים? על ההבנה? על התקשורת? הורה מת/נרצח בחלום ובאסוציאציות שעוד יבואו – אסון או מישאלה דחפית אסורה

ג'ודי – הפרעות בתקשורת, בעיית ההמשכיות.

טלי – אולי זה מתקשר לתימה של המשחק . לא ברור מה הם כללי המשחק. אם רוצים שהמשחק ימשיך, צריך שיהיו ידועים כללי המשחק. היום, שזה היום העשירי יש הרגשה שאני חוזרת ליום הראשון של המשחק כשלא שמעו והסיקו שצריך לרכוש מגה-פון…

חנה – סולמות וחבלים

שובית – חלום – אני נוסעת במכונית חדשה, השטח משובש. אני מרגישה שמשהו לא בסדר. אני יורדת ורואה שלמכונית אין גלגלים. מישהו שואל אותי – את רוצה שאני אתקן לך את הסמסונג (סמסונג זה טלפון)? לא. את הגלגלים. המישהו – טוב, אני אתקן לך גם את הסמסונג וגם את הגלגלים. אני מגיעה למשפחה מוכרת לי. יש שם בעיה, בני הזוג נפרדים. האבא לא בבריאות טובה, הוא לוקח את הילדים אליו. שני הילדים מפוחדים, הם מאחור – זה כמו באוטובוס, הם בפיז'מה, הם עושים קולות ופרצופים, כולם מבוהלים – גם מבוגרים שרואים את המחזה, אך אף אחד לא אומר כלום ולא עוצר בעדו.

 שובית – היום כתבתי את הפ' של יום ה' שעבר. כ"כ התפלאתי שכ"כ הרבה תימות שהופיעו אח"כ כבר היו אז. העתיד וההווה מערבבים להם ככה.

 דפנה – אם אני מסתכלת על התימות של החלומות של היום – מישהו אמור לעשות משהו או לדעת משהו והוא לא יודע. אבא שלא כ"כ בסדר ולוקח את הילדים וכולם בבהלה, מורה שאמורה לדעת ללמד משחק אך מרגישה 'לא יודעת'

נשמעת ברקע בעוצמה מוסיקה של "החומה"…

 חנה – התימה שאני רואה היא שהאנשים האלה כן יכולים לעשות את אותו דבר שהם אמורים לעשות, אך מסביב לא נותנים בהם אמון שהם כן יכולים לעשותו..

 [מחשבה – אולי זו תמצית החוויה של "צעירות"… וזה הבדל של שמיים וארץ כשיש הורה מעצים/מפרגן ומגדל או היעדר הורה מגדל והתקפות מבחוץ של מציאות יומיומית קשה "עולם אכזר"…]

 ג'ודי מבקשת שנצטופף כדי שישמעו יותר

 שובית – אולי תחושת רגרסיה זמנית שקשה כרגע, אך אנו כן יודעים שעברו כבר 10 ימים וזה כן הולך… אנו שבועיים ימים פה, יום אחרי יום, החלומות שהיו נמצאים ורשומים…

מצטרפת חדשה מוזמנת/מתבקשת לספר חלום והיא עונה כי לא היו לה חלומות מכיוון שהיא מרוטשילד 105 ולא נותנים להם לישון בלילה…

ג'ודי – אני חושבת שאני בכלל לא התעניינתי אם מישהו מטעין [מצברים במובן הסמבולי], הייתי בטוחה שהכל יהיה מסודר… שאלת האחריות הקולקטיבית…

שימי – מישהו שומר בבטן חלום? האגף הימני קצת שקט…

טלי – אני כל השבועיים סחבתי איתי מחצלת, מיקרופון, מטען, שלט… היום החניתי ולא בא לי לסחוב, שמישהו אחר יסחוב. אבל, צלצלתי לכמה לשאול אם סוחבים ואמרתי יללה סבבה אני באה כמו שאני, והגעתי וראיתי מה טוב – כל הגיע ועוד משופר – הנרות… כעת קצת התחרבשה לי ההרגשה בעקבות המיקרופון.

מלי – תחושת כבדות, קושי תקשורת מעיק…

חנה – אני בעיקר שומעת תלונות

מתולתלת [ליאורה? מלונדון] משתפת שיחד עם שותף/צוות הם הכנו שאלון חשיבה רגשית ונושא של מנהיגות כדי לבנות איזשהו מחקר סביב התהליך ברוטשילד. ניסתה מאוד שלא יהיה קשה למלא את השאלון ואז התשובה הסטנדרטית שלבסוף התקבלה הייתה כמה שכועסים על ביבי. זה מעלה סצינה בסרט מלך האריות – הדוד הרע – שמגיע לצבועים ואומר להם אני רוצה שנהרוג את מופאסה ואז הם רוקדים בשמחה "אין  מלך, אין מלך" ואז הדוד אומר לא, אני אהיה המלך… בסיכום, ברגע ההתפכחות פחות שמח, מציאותיים יותר, מבינים מה לא…

שימי – אפרופו רגרסיבי, רסיס חלום. משאירים אצלי את הנכדה ללילה, ילדה בת שנתיים. כל פעם שאני מחליפה לה ויוצאת, היא עושה עוד פעם ואני לא מצליחה להגיע איתה לפעוטון כי היא כ"ז מחרבנת. זה מזכיר את החלום שלך – פונה למשתתפת על התינוק שמחתלים אותו עד אינסוף [באסוציאציה שלי – זו בעיה של קושי של ההורה/המבוגר לתת לילד להיגמל, להתקדם…]

אותה חולמת – קשה היום לשמוע, הבטריות דורשות הטענה ויש הרבה רעש מבחוץ, כמו במחאה – הבטריות לא טעונות ויש ה"רעש" שמפריע – הדאגה הביטחונית.

 צח – הטכנולוגיה, אין מיקרופון קשה לשמוע, כמה אנו צריכים להישען על הטכנולוגיה כדי שהמאבק יצליח. יתרון לפייסבוק ,טוויטר, באמצעותם ניתן לרכז את הקולות בציבור ולשמוע אותם ולא רק את המנהיג שומעים.

ליאורה – חלמתי על אימי ז"ל, בתקופה שהיא הייתה חולה מאוד שבמציאות באמת הייתה תקופה קצרה מאוד. שלושה שבועות. חלמתי שאני עוד יכולה לבקר אותה. בחלום – כאילו הרווחתי זמן, אך אני מתעוררת לפני שאני באמת מצליחה ללכת לראות אותה.

אישה מבחוץ – אתם פותרים חלומות? מפטירה לעברנו – "מהחלומות שלכם אנחנו נחכים" והולכת.

 יוסי – הלך עם המיקרופון… האם ימצא מקום להטעין?

שימי – יש לנו רמקול אחד מת ושתי אימהות מתות.

קצוצת שיער – אני חשבתי דווקא על הניסיון להחיות… גם החברה של הבת שלך שחשבה שאם תספר את החלום אז זה לא יקרה

 טלי – אני דווקא חשבתי שליאורה איזכרה 3 שבועות, כעת הולך להסתיים שבוע שני ויש רק עוד שבוע לאוגוסט… שימי, את כתבת "היה לי חלום" ואני חושבת "ההיית או חלמתי חלום"

 דפנה – מתחילה את ה- review

מישהו – הנרות במרכז מפריעים לחוט המיקרופון

[אכן זה מסוכן – או דליקת המחצלת או חלב רותח שעלול לגרום לכוויה…]

משתתפת לבושה לבן – יש לנו קול, אז מה אם אין מיקרופון. כבר שבועיים אני מתכננת לבוא אך לא הגעתי עד כה… החלום שלי – שיהיה פה דיבור חי ואופטימי. כל העניין הביטחוני משתק את הראש לחשוב מה קורה במישור החברתי. אני מסרבת לחשוב שבגלל הדברים הביטחוניים כל הדברים שקרו יסתיימו.

אילנה – אני עסוקה גם ברמקול, אני מנסה לחשוב מה נעשה? למשל, עלתה לי מחשבה אולי נתקשר למישהו בניד ונשים אותו על רמקול… נזכרתי בקבצן שנכנס בתחילת המפגש ובעוד מפגשים נכנסו כאלה, וחשבתי עלינו כקבצנים של חלומות…

 ג'ודי – היום שאלה אותי מישהי האם אפק עמותה שעוזרת לאנשים נכים? אמרתי שלא אך זו פעם שנייה כמו שנכנסה זו עם העוגה המיועדת למוגבלים… חושבים עלינו שנו עוזרים למסכנים…

 שימי – אני מרגישה שאני מנסה להחיות… מה ממית חלומות? לא רק מיקרופון!

יכול להיות שמה שממית חלומות זה לפגוש את הסירחון. את החרא שהיא מחרבנת עוד פעם ועוד פעם…

 קצוצה – ממית חלומות כשיש בעיה לשמוע וזה לא המיקרופון.

 דפנה – הייתי פה בכמה ימים שהייתה הגברה, לא היו יותר חלומות. אין הבדל.

שובית – אני מצאתי פוזיציה חדשה ופתאום אני שומעת יותר טוב.

הערה – המנגנים הפסיקו…

איש עם חולצת פסים – ניסיון די קשה להקשיב למה שקורה פה. הייתי עסוק זמן מה בשאלה האם יש לי רשות ללכת לבקש מהם להפסיק כדי שנוכל לדבר פה ומסתבר שהם הפסיקו ונענו מאוד בקלות לבקשה – נוצר דיאלוג.

לפתע גם הרמקול מגיע מתוקן, טעון! באורח פלאי יוסי מצא היכן להטעין אותו…

היה לי חלום שהתביישתי להביאו כי הוא חשוף… החלום התרחש בבאזל!

 קראתי אחה"צ מאמר ב"הארץ" – מנהיגה אישה ב"קדימה" – מסר לדחוף למלחמה. קדימה במקום לדחוף לשלום מציעה מלחמה. שאלת המקום שנשים לוקחות – השאלה האם הן תישארנה בחיתולים ויהרגו אותן בפיגועים או שמא הן תיקחנה את מקומן כמנהיגות?

טלי – הקשבתי למה שאמרת על נשים ונורא שמחתי, כי אני גם ביקשתי מהם להנמיך והם נעתרו לזמן מה אך שבו לנגן בקול חזק. אולי זה משהו שעושים אותו ביחד. עשית משהו שהיה המשך מבלי לדעת, שיתוף פעולה. כשיוסי הלך לחפש מקור להטעין את המיקרופון שובית אמרה " צריך גברים"

יוסי – אני לא יודע אם יש בזה נחמה אבל אני גבר שהלך לחפש שקע

טלי – נחמה פורתא…

מי מרגיש קצת אחריות או בעלות על הבית, אבל במובן החיובי של המילה.

דפנה מסיימת.

 

30 באוגוסט 2011 at 5:23 AM כתיבת תגובה


הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות באימייל.

הצטרפות ל-4 עוקבים

אוגוסט 2011
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031