יום שני שבוע שני: היה לי חלום והוא עבר?

אתמול, יום שני, חזרתי לשדרה בה הילכתי לפני שבועיים, האנרגיה שהיתה שם התשוקה, הסקרנות והאכפתיות הולידו בי חלום שאמר אנחנו חייבים לקחת חלק ברגע היסטורי זה.

וכך נסעתי לקיים את מצוות כבוד אב ואם מעבר לים ולהרי החושך והפקדתי את חלומי אצל מספר אנשים טובים ויקרים.

אתמול חזרתי לאותה שדרה מצאתי מחצלת, נרות מיקרופון (אפק יצאה מהארון?) מנחים ואנשים בתוך הגדר מחוץ לגדר ועל הגדר….

 נבנתה מסורת. זו היתה התרגשות עצומה עבורי. את הפגישה פתחה יפה, אישה קשת יום וחסרת בית. בתחילה כל הקשב שלי היה פנימה, עם התפתחות הפגישה חשתי גל של עצבות עוטף אותי, הרמתי את עיני והשדרה נראתה כל כך שונה מיום הולדת החלום. שקטה משהו, דלילה, וכך גם חלומות הלילה טפטפו טיפין-טיפין והטפות שחזרו כפי שכבר צוין, נגעו ברווח שבין גוויעה לגוויה, חתונות, עקרות ותינוק שמחתלים אותו שוב ושוב ואין לכך סוף. ואז בקע קולו של צעיר היושבים וקרא בקול: אני עובר ממאהל למאהל, בונה גינות וזורע זרעים – מה שהצליח לשטוף את הפגישה בגל של אופטימיות זהירה.

 אפשר לומר שהפגישה התנהלה במרחב שבין ייאוש לתקווה.

 שאלות רבות עברו בראשי לאחר המפגש – האם זו אכן גוויעה וייאוש או טרנספורמציה הכרחית במעבר מחלום המחאה שמאופיין בחוויה של oneness  אוקיני מענג באחדות רחמית אין סופית ופנטזיה אומניפוטנטית, לעבר הבניה והתמסדות כפועל יוצא של מעבר מחלום לעשייה  שמחייב חבור למציאות ומוד דפרסיבי (אליבא ד'מלני קליין) בלתי נמנע? אם כך הוא, האם חווית הפגישה אתמול היא מראה לשלב שבו נמצאת המחאה ?

 אתמול חלמתי חלום, אני בכנסת בתוך החדר מתקיימת ישיבה, בחוץ מתרוצצת לה ילדה קטנה כבת 10 וכומר שרוצה שהילדה תכנס לישיבה כדי להוציא משם חומר חשוב. ברק לא מוכן בשום אופן שהיא תכנס. הכומר ניגש אלי, מעביר לי בסתר את המפתח לחדר ומבקש ממני להעבירו לילדה וכך אני עושה. הילדה מצליחה לחדור פנימה ואז יוצא ליברמן (עם הזקן? ) בכעס ומבקש לדעת מי הכניס את הילדה, אני מזדהה וכל מה שהוא רוצה לדעת מי זו אותה ילדה, ואני מנסה בשפה אופקית לומר לך שלא חשוב מי הילדה מה שחשוב זה מה היא הילדה, מה היא מייצגת, והוא כועס יותר ויותר….

 חלומות לילה דרך המלך אל הלא מודע, זה הייחוד והערך המוסף שלנו, שם אנו הכי קרובים אצל עצמנו ואצל הרבדים הסמויים ומכוסים של החברה שלנו, מילים מילים הן לא פעם כיסוי. כדאי לחשוב איך מזמינים יותר חלומות במפגשים, וכשאלה לא מגיעים איך מבינים את זה כחלק מהתהליך הלא מודע.

 עמדת הקשבה זה רעיון מבורך אך נראה לי שזה איננו הערך המוסף שלנו.

 לא בטוחה שאצליח להגיע הערב (לפני חודשים נקבעה לי ישיבה ) לכן תרמתי את החלום שלי בדרך זו. בהמשך השבוע מתכננת להגיע כל ערב.

 כתבה: שימי תלמי