יום ראשון 14 אוגוסט 2011 – הרהורים בעקבות

20 באוגוסט 2011 at 12:52 PM כתיבת תגובה

כמה הרהורים בעקבות המפגש הראשון של "נפגשים ברוטשילד – מקשיבים לחלומות"

המפגש הראשון של "נפגשים ברוטשילד – מקשיבים לחלומות" התקיים אתמול (14.8.11) כמתוכנן במגרש המשחקים בלב השדרה (מול בית מספר 117).

במהלך המפגש נאספו בהדרגה כ – 36 משתתפים – רובם אנשי אפק, מקצתם מקורבים, מקושרים, חברים למקצוע ואנשי קבוצות, ילדים של… (במספר מפתיע) ושני עוברי אורח (בקירוב) שאחד מהם גם תרם תרומה משמעותית לעבודה.

משך 45 דקות שיתפו משתתפי האירוע בחלומות כאשר ברבע שעה אחרונה ניהלנו מעין רוויו על המפגש ועל החלומות שהועלו.

הנחו: יוסי טריאסט, מירה ארליך-גינור, אילנה מישאל.

כמה מחשבות ומסקנות בעקבות האירוע:

  1. ההרגשה הייתה בהחלט סהרורית משהו אך לא נעדרת חגיגיות ותחושת התעלות ושמחה על עצם קיומו של האירוע. ראוי לציין כי הפעילות זוכה לתמיכה רחבה ואוהדת באופן משמח ומפתיע.
  2. היה קושי גדול לשמוע את הדוברים (גדול – בשביל הקשישים, במיוחד). תזמורת ניגנה לא רחוק משם. הרוח היטיבה עם האירוע וריחות השירותים הכימיים נדדו מאיתנו והלאה.

הקושי לשמוע חלומות, "הקול החלש" של חלומות באירוע המוני, הכוח הפוליטי של החלום ולמי "מותר" לחלום ומי מסוגל להשמיע את חלומו – שימשו (בין השאר) בסיס לעבודה.

  1. במהלך האירוע התקבצו יותר ויותר סקרנים סביב המגרש המגודר (גדר רשת נמוכה) אך לא נכנסו פנימה.
  2. התימות שעלו מרתקות.

חלום (ספק חלום) על פרפרים לבנים שקיבלו צבע והואשמו על ידי הצבעונים שהם גנבו את צבעיהם ונדחו על ידי הלבנים בטענה ששוב אינם לבנים – מייצג לטעמי היטב משהו מהסמלים של הגרעין הקשה של המחאה. הם כונו בתקשורת "פנתרים לבנים" ו "כן נחמדים" בפרפראזה על האמירה של גולדה מאיר בשעתו לגבי הפנתרים השחורים: "הם לא נחמדים". שאלת ההשתייכות – הדרה הייתה רלוונטית גם במפגש עצמו. העובדה שקראנו זה לזה בשמות פרטיים יצרה אווירת אין-גרופ בלתי נמנעת.

  1. מספר לא מבוטל של בני הדור הצעיר נטלו חלק באירוע או הראו עצמם במתחם. ניתן לראות בכך מסממני התקופה והמהלך. חלקם נרתמו להכנת שלטים והגישו עזרה ותמיכה טכנית בענייני פייס-בוק. מקצת החלומות שיקפו את המתח הבין דורי (נקרעת בין אימי מאחור ובני מקדימה)
  2. התחושה שאנחנו "כובשים" מקום ששיך למישהו אחר (נפגשים במקביל לאסיפה הכללית של מארגני המחאה במתחם, יושבים על טריטוריה של ילדים במגרש המשחקים) – שייכת מן הסתם למצב הפוליטי של הישראלי ולרגשות סביב זה.
  3.  ולבסוף (לא במציאות – רק בדיווח הזה): חלומות זה עניין לילדים. הסכמנו. האסוציאציה הקשה של "הילד חולם" החנוך-לויני לוותה את הטענה הזו.

רשם: יוסי טריאסט

מודעות פרסומת

Entry filed under: Uncategorized.

יום ראשון 14 אוגוסט 2011 – בבוקר שאחרי יום שני 15 באוגוסט 2011

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

Trackback this post  |  Subscribe to the comments via RSS Feed


הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות באימייל.

הצטרפו אל 4 שכבר עוקבים אחריו

אוגוסט 2011
א ב ג ד ה ו ש
    ספט »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

%d בלוגרים אהבו את זה: