Archive for 20 באוגוסט 2011

יום שני 15 באוגוסט 2011

הפגישה השנייה של הקשבה לחלומות התקיימה אתמול בהרכב של כ- 15 משתתפים – רובם חברי אפק, מקצתם חברים של….  לא מעט אנשים שחלפו בדרך עצרו כדי להקשיב אך לא הצטרפו. גם הפגישה הזו הניבה חלומות מרתקים ו"התרחשויות שוליים" מקסימות.

כמה הערות על סטינג: ישבנו במפוזר ולא במעגל (למרות נטייה ליצור אותו במהלך הפגישה); אילנה (תודה לאילנה) הביאה את הפלקט ופנסי תאורה. פעילות קדחתנית (שכללה חקר שווקים שאחסוך מכם את פרטיו המסעירים) הולידה מערכת הגברה במימון ובאישור מהיר ויעיל של אפק (תודה לאפק). אפשר שתהיה כבר היום (תודה לזיוה מזכירת מכון טריאסט-שריג). התזמורת שנגינתה לוותה את המפגש הראשון הושתקה (סיכול ממוקד?). המחצלת של יעל הייתה עם יעל (יעל לא הייתה). ומה שאולי הכי מרתק ומשמעותי – נפתח דף פייסבוק של אפק (ואני מיישם הערה שקיבלתי שלא לכתוב פייס-בוק בשתי מילים כי זה מעיד על אנאכרוניזם משווע)

המפגש השני הונחה על ידי ג'ודי לוי ועל ידי.

תחילתו קצת בסימן אכזבה ודאגה ממיעוט יחסי של משתתפים בהשוואה לאמש (הפג הזה קטן מכדי לאבד משקל). החלומות היו עשירים ומרתקים. התימות שיכולתי לקלוט היו: המון התעסקות בנושא הבית ובית הילדות; המון בעלי חיים – חתולים וכלבים; חושך ואור;

אילנה שדאגה לפנסים גם הביאה חלום שעניינו בית חצי חשוך שיש להאירו. אני מציין זאת כיוון שחשבתי שיש קשר מעניין בין ההשתתפות הפרקטית בהתנסות לבין חומרי החלום ומשמעויותיו הסימליות בהקשר חברתי רחב יותר.

פעמיים במהלך הפגישה נכנס ילד (כנראה אוטיסטי) להתנדנד על הנדנדה בצעקות רמות. כניסתו הולידה חוט שיחה סביב הקושי למצוא את קולנו כמבוגרים ולהקים קול זעקה או מחאה.

עוברת אורח צעירה, מפעילות המחאה, עצרה כדי להגיד שאנחנו נראים "נורא נחמדים" ושהיא "נורא שמחה שאנחנו כאן.

עוברת אורח צעירה אחרת עצר ואמרה: "יו כל היום חיפשו אתכם להביא לכם עוגות".

לא הצלחתי לעמוד בהלם ההפתעה ושאלתי: "לנו? את בטוחה???"

"בטח – חברה שלי כל היום הלכה עם צלחת עוגות ושאלה איפה יושבים היום המוגבלים?"

אחרי ששכח צחוקנו נשארתי עם מחשבות שמא והאם ועד כמה ובאיזה אופן היא צודקת. בדיעבד שמתי ליבי לכך שבין הכרזות הרבות המודבקות על גדר המתחם יש גם כרזה של ארגון נכי צה"ל – אולי לכך התכוונה הנערה. מכל מקום זה מעורר מחשבה באיזו קלות נדבקת תווית זהות לקבוצה – גם כאשר אינה מודעת לכך כלל.

זהו להפעם.

רשם: יוסי טריאסט

20 באוגוסט 2011 at 12:55 PM כתיבת תגובה

יום ראשון 14 אוגוסט 2011 – הרהורים בעקבות

כמה הרהורים בעקבות המפגש הראשון של "נפגשים ברוטשילד – מקשיבים לחלומות"

המפגש הראשון של "נפגשים ברוטשילד – מקשיבים לחלומות" התקיים אתמול (14.8.11) כמתוכנן במגרש המשחקים בלב השדרה (מול בית מספר 117).

במהלך המפגש נאספו בהדרגה כ – 36 משתתפים – רובם אנשי אפק, מקצתם מקורבים, מקושרים, חברים למקצוע ואנשי קבוצות, ילדים של… (במספר מפתיע) ושני עוברי אורח (בקירוב) שאחד מהם גם תרם תרומה משמעותית לעבודה.

משך 45 דקות שיתפו משתתפי האירוע בחלומות כאשר ברבע שעה אחרונה ניהלנו מעין רוויו על המפגש ועל החלומות שהועלו.

הנחו: יוסי טריאסט, מירה ארליך-גינור, אילנה מישאל.

כמה מחשבות ומסקנות בעקבות האירוע:

  1. ההרגשה הייתה בהחלט סהרורית משהו אך לא נעדרת חגיגיות ותחושת התעלות ושמחה על עצם קיומו של האירוע. ראוי לציין כי הפעילות זוכה לתמיכה רחבה ואוהדת באופן משמח ומפתיע.
  2. היה קושי גדול לשמוע את הדוברים (גדול – בשביל הקשישים, במיוחד). תזמורת ניגנה לא רחוק משם. הרוח היטיבה עם האירוע וריחות השירותים הכימיים נדדו מאיתנו והלאה.

הקושי לשמוע חלומות, "הקול החלש" של חלומות באירוע המוני, הכוח הפוליטי של החלום ולמי "מותר" לחלום ומי מסוגל להשמיע את חלומו – שימשו (בין השאר) בסיס לעבודה.

  1. במהלך האירוע התקבצו יותר ויותר סקרנים סביב המגרש המגודר (גדר רשת נמוכה) אך לא נכנסו פנימה.
  2. התימות שעלו מרתקות.

חלום (ספק חלום) על פרפרים לבנים שקיבלו צבע והואשמו על ידי הצבעונים שהם גנבו את צבעיהם ונדחו על ידי הלבנים בטענה ששוב אינם לבנים – מייצג לטעמי היטב משהו מהסמלים של הגרעין הקשה של המחאה. הם כונו בתקשורת "פנתרים לבנים" ו "כן נחמדים" בפרפראזה על האמירה של גולדה מאיר בשעתו לגבי הפנתרים השחורים: "הם לא נחמדים". שאלת ההשתייכות – הדרה הייתה רלוונטית גם במפגש עצמו. העובדה שקראנו זה לזה בשמות פרטיים יצרה אווירת אין-גרופ בלתי נמנעת.

  1. מספר לא מבוטל של בני הדור הצעיר נטלו חלק באירוע או הראו עצמם במתחם. ניתן לראות בכך מסממני התקופה והמהלך. חלקם נרתמו להכנת שלטים והגישו עזרה ותמיכה טכנית בענייני פייס-בוק. מקצת החלומות שיקפו את המתח הבין דורי (נקרעת בין אימי מאחור ובני מקדימה)
  2. התחושה שאנחנו "כובשים" מקום ששיך למישהו אחר (נפגשים במקביל לאסיפה הכללית של מארגני המחאה במתחם, יושבים על טריטוריה של ילדים במגרש המשחקים) – שייכת מן הסתם למצב הפוליטי של הישראלי ולרגשות סביב זה.
  3.  ולבסוף (לא במציאות – רק בדיווח הזה): חלומות זה עניין לילדים. הסכמנו. האסוציאציה הקשה של "הילד חולם" החנוך-לויני לוותה את הטענה הזו.

רשם: יוסי טריאסט

20 באוגוסט 2011 at 12:52 PM כתיבת תגובה

יום ראשון 14 אוגוסט 2011 – בבוקר שאחרי

יום ראשון, 14 אוגוסט 2011, בבוקר שאחרי

התעוררנו לבוקר שאחרי החלימה החברתית שאחרי

איך סיכמנו בינינו, מיד אחרי – בשאלה היה או לא היה… אז היה… מה היה ואיך היה זה רק הזמן והתהליך יאמרו.

היה לנו קצת מרעיש- להקת ג'אז חובבנית בשדרה היה לנו קצת מסריח – שירותים כימיים, ציבוריים במרחק  פסיעה – פעם ראשונה שפיללנו ששום משב רוח לא יופיע בשדרה, כדי שלא נקבל מכת ריח ישירה.

היה גם חשוך, ואני אישית גיליתי כמה קשה יותר לשמוע בחושך

אבל היו חלומות והיו הגיגים והייתה הקשבה, והיו רעיונות מעניינים ביותר ואולי הבולט שביניהם היה,  שאלות על מקום- האם  אנחנו באמת תופסים מקום של אחרים, או אולי אם יצרנו מקום חדש, הוא אפילו יכול לייצר מקום נוסף לאחרים.

הקבוצה התחילה כשאיש בן 75 טען בפני יוסי הצעיר בן ה60 שהוא יודע שחלומות זה אאוט וחכמי יוון והגיגים על מוסר, הם אין. ואחר כך סיפר לנו חלום שיש לו, וכדוגמא אביא אותו בפניכם ( רשמתי הכל…

וכך מספר הזקן( ויסלחו לי חברי אפק הצעירים בסביבות השבעים : כדאי לכם להישאר באפק, יש לי הרגשה שזה תורם לרוח המחשבתית הגמישה והצעירה):

" חלמתי שהייתי פרפר לבן, שלא רצה להיות לבן, בחלום התקרבתי וגנבתי מכל אחד צבע, ונהייתי פרפר מקושקש, משהו לא סביר. חשבתי שזה פרפר הכי יפה בשדה.הפרפרים הלבנים אמרו לי- מי לכלך אותך… אמרתי שלכלכתי את עצמי, והם גרשו אותי. הלכתי לצבעוניים וגם הם גרשו אותי. התעוררתי וההמשך ..אני לא יודע…."

גם אנחנו לא יודעים את ההמשך, אבל יודעים שיהיה המשך.

רשמה: יעל שרוני

20 באוגוסט 2011 at 12:46 PM כתיבת תגובה

יום ראשון 14 אוגוסט 2011

"נפגשים ברוטשילד, מקשיבים לחלומות", יום ראשון 14 אוגוסט 2011

נפגשנו ברוטשילד. חברי אפק, חברים וילדים של חברי אפק, בגינה המגודרת של אחד ממגרשי המשחקים של הילדים, ברקע תזמורת רועשת למדי, מכוניות צופרות וקשיי שמיעה (במיוחד לאחר השקיעה). נדמה לי שהיו מעל 20 אנשים. עוברים ושבים נעצרו להתבונן, לצלם, הוזמנו ע"י יושבי המעגל, לא היה להם ברור מספיק על מה מדברים. 

החלומות התחילו בזרזיף קטן שהלך וגבר וכך גם האסוציאציות.

לפחות משתתף אחד היה לא מחובר ולא מקורב, מבוגר מכולנו שלא חולם ולא מבין למה לדבר על חלומות, שהרי זה ילדותי, למה לא נדבר על מוסר? ובסוף הביא את החלום המרכזי אולי של המפגש: "חלום הפרפר הלבן".

הנושאים שעלו בחלומות:

חלומות הם עניין לילדים, מתאים לשתף בהם בגן משחקים לילדים, הילד החולם, החולם הוא ילד.

למי מותר לחלום? למי מותר לספר על חלום? (בתחילה רק חברי אפק hard core הביאו חלומות)

אשם/התנחלות: את המקום של מי לוקחים? האם נישלנו את הילדים מגן המשחקים שלהם? ואולי מי שלקח לקחו לו קודם? הפנטזיה הברורה היתה שנישלנו מישהו, אין מגרש ריק וכלן זה על חשבון.

רב דוריות: להיות בתווך בין הורים לילדים, פערים, מרווחים, בין הדורות

שייך או לא שייך: פרפר לבן שצבע את כנפיו ונדחה ע"י הפרפרים הלבנים וגם על ידי הצבעוניים. (האם המחאה היא רק של הלבנים?).

הקושי הפיזי לשמוע את החלומות, כי יש לחלומות קול חלש, כי המציאות המתהווה היא החלום.

החלום השתוק של ה"דור השני". חלומות שאינם, דור שלמד להשלים, לא לבלוט. לקבל מרות.

חוסר אונים לשנות, תקווה ושמחה.

הסתיים בזמן, לאחר 15 דקות של ריוויו, בהרגשה שאפשר היה להמשיך עוד.

רשמה: מירה ארליך-גינור

20 באוגוסט 2011 at 12:38 PM כתיבת תגובה


הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות באימייל.

הצטרפות ל-4 עוקבים

אוגוסט 2011
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031